נגרות יפנית: ג'ורג' נקשימה (1905-1987)

בסוף שנות השלושים, ג'ורג' נקשימה (George Nakashima) היה בסופו של מסע חובק עולם בחיפוש אחר משמעות לחייו. את המסע התחיל נקשימה עוד בימיו כנער החוקר את רצועת יערות הגשם שבמערב וושינגטון מולדתו, ובהמשך ,לאחר שסיים את לימודי האדריכלות, חצה ימים ויבשות כשהוביל פרויקטים של בנייה בארצות שונות כמו פריז, יפן והודו.נגרות יפנית מסורתית

 

המפגש בעץ והתפתחות סגנונו המיוחד

לנגרות בעץ, נחשף נקשימה עוד בצעירותו כאשר נהג לצפות במלאכתו של ה"דאייקו" (כינוי יפני לנגר מיומן). שורשיו הבודהיסטיים ואמונתו היוגית הובילו אותו להתייחס אל העץ לא כאל אובייקט דומם אלא כאל ישות חיה ונושמת, כפי שכתב בספרו "נשמת העץ": "עץ בוגר הנטוע ביער כבר היה עד להרבה….זו חוויה מרגשת לעבור יום יום ביער ולזהות כל אחד מהם כגוף אינדיבידואלי". תפיסה זו של נקשימה יכולה להסביר את נאמנותו האסתטית לחומרי הגלם שבהם הוא יוצר – נקשימה ראה יופי בפגמים ובצלקות שהשאירו פגעי הטבע על הגזעים; בעיניו, אלה היו סימני חיים וזהות. התפיסה האורגנית של נקשימה שרטטה את הקווים לסגנונו המיוחד: בעבודתו עם העץ, בעיקר עצי סקוויה (רדווד) ואגוז שחור, הוא מיעט להתערב בצורה הטבעית של העץ והשאיר את קצותיו של הרהיט 'פראיים'. כמו כן, הוא השתמש במחברי פרפר בולטים לחיבור המשטחים המתפצלים.

עץ טבעי
גימור טבעי לקצוות העץ שולחן קפה 'ארלין', צילום: nakashimawoodworkers.com
עבודה על עץ טבעי - נגרות יפנית
מחברי פרפר מחברים את הלוחות צילום: nakashimawoodworkers.com

הצלחתו בעבודה על עץ של נקשימה

בשנות הארבעים, חזר נקשימה לארצות הברית ופתח סדנה לייצור רהיטים, אשר עם הביקוש העולה וגובר ליצירותיו הלכה והתרחבה בהדרגה. נקשימה החל ליצור רהיטים בהזמנה ללקוחות רבים וביניהם: ראש עיריית ניו יורק נלסון רוקפלר. נקשימה אף זכה בפרס 'אות מסדר האוצר הקדוש' מידי קיסר יפן. רהיטיו הוצגו בתערוכות ובמוזיאונים רבים, לרבות המטרופוליטן. למרות ההצלחה המסחרית, כאחד מהמייסדים האמריקאים לתנועת האומנות של ה'ארטס אנד קראפט' הבריטית, נקשימה נשאר נאמן למלאכת הנגרות קלאסית מסורתית ולעבודת הכפיים שלוותה אותו כל חייו.

רהיטים מעץ בסגנון יפני
רהיטיו של נקשימה מוצגים במוזיאון צילום: hw-architects.com

מסר של שלום

באמצע שנות השמונים רכש נקשימה גזע גדול ומשובח של עץ אגוז, ממנו ביקש ליצור 'מזבח שלום' עבור כל אחת משבע יבשות העולם; בחלומו, מזבחים אלו ישמשו כמרכזיים רוחניים למדיטציות, תפילות והפצת שלום עולמי. עד למותו ב1987, הספיק נקשימה להציב את המזבח הראשון בניו יורק, ועם מותו דאגה קרן ההנצחה הקרויה על שמו להציב שניים נוספים: האחד בהודו והשני במוסקבה. המזבחים שהותיר אחריו נקשימה משמשים כיום כאנדרטאות עץ למסירותו של נקשימה לחומר לו הקדיש את חייו.

נגרות יפנית בעץ טבעי
1986, מזבח השלום הראשון צילום: nakashimawoodworkers.com